Questions about drying hands on clothing

Question:

May I dry my hands on my clothes? Clothes that I’m not wearing? Someone else’s clothes?

Can I assume that people won’t mind if I wipe my hands on their clothes when they aren’t around (e.g., on a coat rack)?

Can I dry my hands on my bedsheets in the morning?

What about drying my hands on someone else’s clothes while they’re wearing them, with permission?

Answer:

One should not dry their hands on clothing they are wearing, as this is considered harmful to remembering one’s Torah learning.

However, some opinions hold that this concern applies specifically to clothing one is wearing, not to clothing that is not currently being worn. Accordingly, there is some room to be lenient with unworn clothing, including someone else’s garments that are not currently being worn.

Nevertheless, using someone else’s clothing raises a separate issue of permission. One should not assume that another person would agree to having their clothing used to dry hands, even if the person is not present. Therefore, one should not wipe their hands on clothing hanging on a coat rack without permission.

Bedsheets are not considered clothing in this regard, and one may dry their hands on their own bedsheets in the morning.

Sources:

בתשבץ קטן רפז, הובא במג״א קנח, יז הביא ד״ז בהדי דין מניח כליו תחת מראשותיו. ושם י״א דקאי רק רק בכליו ולא בבגדי חבירו. ואי משום הא לא איריא, שבפשטות סמכם אהדדי מאחר ששניהם קשים לשכחה ושניהם בדיני בגדיו. ואעיקרא דמילתא, בפשטות מניח כליו קאי גם בכליו של חבירו. ודלא כעיני כל חי הוריות יג, ב ב ושו״ת שלמת חיים א, י. ובעיקר ראייתו מבגדי כהונה כבר כתבו לחלק בכמה אופנים. ומזה גופא שתירצו באו״א מוכח דלא כחילוקו. ובכ״מ כתבו בפשיטות דבגדי כהונה שאני, ראה לדוגמא מרומי שדה הוריות שם ועוד. וכמה אופנים בתי׳ הנ״ל גופא – משום שומר מצוה, משום קדושתם וכו׳. ובקובץ עיון הפרשה קלא הביאו להקת תירוצים, קחנו משם. וכ״ה בפרט לפמש״כ בבניהו הוריות שם שהוא טבעי ולא סגולי. וכבר העיר בזה בס׳ הזכרון בשיח השדה להגרח״ק טו מכ״מ שכליו קאי אשל חבירו. וכ״כ לדחות הסברא לחלק גם בשו״ת יבי״א ב יו״ד ח, ו. שם ט או״ח צה, א.

והנה בב״מ כד, א בהאי דמשי ידי׳ ונגיב בגלימא דחברי׳. ואין ראי׳ דקם לי׳ בדרבה מיני׳ משום גניבה. והה״נ דאין להוכיח שרק בבגד חבירו קפיד עליו הא בבגדו ש״ד, מחמת שאינו בנט״י לסעודה (וכמ״ש בספר זכרון שם לד בסופו במוסגר) מה״ט גופא.

ובמאיר עוז קנח, יג – ע׳ 102 – שאין ראי׳ משם להתיר בגדי חבירו כיון שלא נזכר שם שהי׳ אחרי נט״י. אמנם, מפורש שם דמשא ידי׳. אלא שלשיטתו קאי שהוא רק בנט״י לסעודה, עיי״ש לעיל. אבל ג״ז בספק עומד, ראה נפש חי׳ הובא במאסף לכל המחנות ב, יב. וכמה אחרונים כתבו להחמיר בכל נטילה, ראה בפתה״ד רס, ב. וכ״כ להחמיר בכ״מ. וראה רבבות אפרים דלקמן. והסברא שהוא רק בנט״י לסעודה – מאחר שהובא בפוסקים לעניננו – צל״ע שהרי סתימת הגמרא הוריות שם לגירסת האר״ח ת״ת כה, שלא ינגב בחלוקו דקאי בסתמא. ועוד, שהאר״ח הביאו במק״א ולא בהלכות נט״י. ויש שהסמיכוה לדין שותה משיורי רחיצה. וג״ז לא נהירא.

והנה בלקוטים מפרדס (ארם צובה, תרל״ג) ערך נט״י ג, כתב ע״ד הסוד שהסט״א מתאחזת בחלוקו דוקא, וז״ס טומאתה בשולי׳. ולפ״ז, איכא למיסבר שחלוקו דוקא ולא של חבירו. אבל את״ל הכי נמצא שגם חלוקו דוקא ולא שאר בגדים. ולמעשה, הפוסקים לא נקטו הכי. ואכ״מ.

וראה מש״כ להחמיר גם בבגדי חבירו בשיח התורה להגרח״ק ב ע׳ רז. ובלכתך בדרך בשמו ח, הע׳ צז.

ונסתפקו בזה בים התלמוד בסו״ס זכרון מאיר שפירא מבלאזוב, בהגהות למג״א קנח, יז. רבבות אפרים א, קכו. שמירת הגוף והנפש נז הערה ג. ועוד.

#55647