השבת אבידה ולשקר בגוי

שאלה:

היה פועל בבית ביחד עם הרבה פועלים גוים שעשו שיפוצים, ואחד הפועלים שבא לזמן קצר שכח משקפי שמש יקרות, והבעה״ב מצא את זה.

הוא התקשר לבעה״ב והסתפק אם שכחם שם, או שאחד הפועלם בכלל גנב את זה.

האם זה אבידת גוי שאין להחזיר?

תשובה:

אף שיש מקום להקל מדין אבידת גוי, לכמה דעות אסור לו לשקר ולומר שלא מצא.

מקורות:

באיסור שקר לגוי – נחלקו בזה. ותליא באשלי רברבי, ותלוי בין השאר אם מצד מדבר שקר או מצד ולא תשקרו דכתיב מפורש איש בעמיתו (ראה ריטב״א חולין צד, א), או מצד למדו לשונם דבר שקר, או שארית ישראל גו׳ לא ידברו כזב.

וגם תלוי אם המדובר לכחש בפקדון ובמציאה או בדבור או שקר ממש. ובפיה״מ כלים יב, ז משמע בפשיטות לאיסור.

וראה דרך המלך דעות ב, ו בהיתר להטעות גוי שהוא באופן שאינו אומר דיבור שקר. וכן עולה ממהרש״א חולין צד, א.

ומה שמותר לכחש, ראה באר הגולה שמח, ב בשם פירש״י ב״ק קיג, ב ואינו לפנינו, תוס׳ שם קיד, א ד״ה ולא אמרן ובשו״ע אדה״ז גזילה ד ובקו״א שם – חלוק טובא.

וראה מה שכתבו בשו״ת חוט המשולש טו. תפארת יעקב חולין שם. ועוד.

ובסמ״ג עשה עד, שבימינו – שגדורים בנימוסים ואינם עוע״ז ממש – יש לאחוז בחותמו של הקב״ה שהוא אמת, ולא לשקר לא לישראל ולא לגוים ולא להטעותם בשום ענין. והרבה סוברים שבגוים הגדורים בנימוס שאני. ואף שיש לחצק בין להטעותם לאביגתו – בשקר גמור, שאני.

וילה״ע מכנה״ג סשמ״ח בהגה״ט סק״ה בנוגע לטעות גוי בב״נ המקיימים זמ״צ ב״נ. וראה גם שו״ת שו״מ מהדו״ג ח״א ס״נ בנוגע לאוה״ע שבזמנינו, עפ״ד המאירי (בביהב״ח ב״ק קיג, א, והובא גם בשטמ״ק שם): ה״ה כישראל גמור אף באבידה אף בטעות וכל שאר הדברים בלא שום חילוק. [אלא שהמאירי לשיטתי׳ אזיל שכ׳ כעי״ז בכ״מ. ובשו״ע ונו״כ לא הובאה כלל שיטה זו, לא כאן ולא במק״א. וראה בשו״ת חת״ס קובץ תשובות סי׳ צ מש״כ בד׳ המאירי הנ״ל]. ועד״ז הוא בבאה״ג שם, עייש״ה. וראה גם בערוה״ש סשמ״ח ס״ב (אלא שיתכן שכ״כ מחמת הצענזור, וכבכ״מ בספרו).

אמנם, בשו״ת שארית יוסף ידיד ב, ו נשאל בשאלה כזו ממש. ולדידי׳ – ולא יחיד הוא – כיון דמותר לשקר בשביל הפסד ממון (וג״ז לא פשיטא לן) – הה״נ במציאה שכבר זכה בה. ועדיף מאבידה שראוי להחזיר משום קידוש השם משא״כ בכה״ג שכבר זכה הישראל שאין מצוה להחזיר כלל, ומותר לשקר ולומר לא מצאתי.

#54990