תקיעת שופר בעזרת היד

לאחד הרבנים שליט״א:

בשאלתו במי שתוקע בשופר ומוציא מפיו קול תקיעה פשוטה, אך תוך כדי התקיעה מניח ידו על צד הרחב של השופר וקוטע את הקול באופן מקטעי, כך שהקול הנשמע לאוזני השומעים הוא קול תרועה – נראה ברור שאינו יוצא בכלל (תקיעה או תרועה) שהקול נשתנה על ידי דבר אחר.

ומש״כ לחלק בין “פגם בקול השופר” ל”שינוי צורת התקיעה” הוא חילוק דחוק שאין לו בסיס בדברי חז”ל. ומפורש בפנ״י ר״ה כז, ב, שכל הקולות כשרים רק “כשכל הקול יוצא משופר א’ ממש בלי שום סיוע מדבר אחר”. והיד שעל השופר הוא “סיוע מדבר אחר” המשנה את צורת הקול. וטענתו שבריטב”א שם מיירי רק כשדבר נכנס לגוף השופר – אינו, שבריטב”א מיירי ב”ציפוי מבחוץ” שאינו נכנס לגוף השופר, וטעם הפסול כי “הקול בא גם כן מחמת הצפוי”, שיש גורם חיצוני שמשתתף ביצירת הקול. וכן גם בנדוננו.

וכן עולה מדברי מדברי שו״ת צי״א ח, יא שצריך שהקול יבוא “מכוח גברא”, וכאשר היד קוטעת את הקול, התרועה יוצאת מחמת היד.

וכל מה שהביא מהפר”ח, המאירי והתוספות בדין ניקב, הוא ענין אחר לגמרי, כשקול השופר עצמו נפגם. וכאן אין פגם בקול, והשאלה היא האם התרועה הנשמעת נחשבת תרועה היוצאת מכח התוקע או מכח גורם חיצוני. ופשוט שאינו דומה למה שהביא בשופר שנפתח במהלך התקיעה, דהתם השינוי טבעי ובלי גורם חיצוני. אבל הכא היד החיצונית קוטעת בכוונה.

ופשוט שתרועה היא “יבבא שהאדם מגנח או מיילל בפיו” וכמ״ש הראשונים, וממילא, צורת התרועה צריכה לבוא מפיו, לא מפעולה של היד.

אמנם, בתרועה תימנית הרי ההפסק נעשה בלשון ורק האומנים עושים בנשימה, ולא בפה. ויש לחלק. ושמעתי שיש העושים ע״י נענוע היד והשופר. וצ״ע. שוב ראיתי שבשו״ע המקוצר רצאבי קי, יב עורר שאין לעשות ביד. וראה קובץ דברי חפץ ז ע׳ קיא. אבל מטעם אחר.

#54989