מסיבת יום הולדת לגיל שבעים בפרסום
שאלה:
שמעתי מחכם אחד, שמניסיונו ראה אצל הרבה שעשו ימי הולדת גדולים כגון 70 או 80 שנה בפרסום עם כל המשפחה המורחבת, ולאחר מכן קרו דברים לא טובים.
ומישהו אמר לי שבודאי יש ליזהר בזה והביא ראיה מעירובין (דף ס”ד ע”א) שהמחזיק בנכסי הגר מה יעשה ויתקיימו בידו יקח בהן ספר תורה וכו׳. ופירש”י, מידי דתמיהה היא, ותווהי בה אינשי, לפי שבאו לו בלא יגיעה, לפיכך אין מתקיימין, אם לא על ידי מצוה.
ומבואר מזה, דכל מידי דתווהו בהו אינשי עלול להיות ח”ו שלא יתקיים. ולכן צריך ליזהר מאד שלא לעשות דברים שיכולים לגרום לו עין הרע, כמסיבת יום הולדת כעין הנ”ל בפרסום, או לעשות סעודת הודאה גדולה לחולים שנתרפאו.
האם יש לחוש לזה או לא?
תשובה:
נכון לעשות סעודה גדולה בפרסום, ועיקר המטרה צריכה להיות לשבח ולהודות להשם.
מקורות:
בנדו״ז אין שום סרך חשש, ואל תפתח פה ח״ו, ומאן דלא קפיד לא קפדינן (ואכ״מ בהשקו״ט בד״ז לגבי עין הרע).
והרי עיקר הענין דסעודת הודאה לפרסם הנס. וילפינן לה מקרבן תודה שהתכלית לפרסם הנס, ראה ספורנו צו ו, ד. אברבנאל שם יא. העמק דבר שם יג. שם וישב מג, לד. העמק שאלה קעא בסופו. ומקרא מלא הוא: לך אזבח זבח תודה גו׳ נגדה נא לכל עמו. וראה רד״ק שם.
וכמו שעשה אברהם משתה גדול לפרסם הנס.
וי״ל שאין חשש בהזמנת מרעיו לפרסם נס בקרבן תודה כיון שאינם יוצאים מגדרי הטבע. [ואף שפשוט שגם בכגון דא שייך עין הרע, שלכן אסור לעמוד בשדה חבירו בשעה שעומדת בקמותי׳ כדי שלא יזיקנה בעין הרע, וכיו״ב טובא – מ״מ בנס שאין בו שינוי ניכר מסדרי הטבע, אין ההתפעלות גדולה כ׳כ וחשש עין הרע קליש טפי, ובמקום שיש ענין של פרסום הנס והודאה לה׳, אין לחוש לזה.
וראה חשוקי חמד ר״ה יח, ב. ווי העמודים וחשוקיהם לט ע׳ מט. וראה חשוקי חמד עירובין סד, א. ולכאורה כוונתו כנ״ל.
ובאמת, אפ״ל בפשיטות שבפרסום נס משום הודאה, מעיקרא ליכא למיחש משום עין הרע, ושומר מצוה לא ידע גו׳, זולת בפרסום בשעת הנס גופא (ראה אברבנאל מלכים ב, ד, ג. וכן בהאמונה ובטחון לרמב״ן טו. רבינו בחיי עה״ת ויצא ל, לח), או בפרסום הנס עצמו ללא שבח והודי׳ (כבסנהדרין צג, א. ב״ר נו, כו. וראה שיח יצחק אבולעפיא ערך עין הרע).
ואגב, בסנהדרין שם היא מימרא דרב. וכן בב״מ קז, א. שם קז, ב. ואמרו שם, דלטעמי׳ אזיל. ונחלקו עליו הן בסנהדרין והן בב״מ.
ור׳ אבהו גופי׳ שחשש בב״מ קז, א לעין הרע – עשה סעודת הודאה בברכות מו, א, לרפואתו של ר’ זירא.
ואל תשיבני דשאני קרבן תודה שהוא ציווי התורה – שהרי הסעודה להזמין מרעיו אינה בכלל הציווי אלא ענין שבמציאות שיוכל לגמור הארבעים חלות ליום ולילה. (אמנם הובא במפרשי המקרא. וגם בתהלים נזכר: יזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה).
ועוד, שגם סעודה בהיותו בן שבעים הובא בפוסקים. וכן סעודת הודאה הובא בש״ס ובפוסקים. ומקרא מלא הוא: שיחו בכל נפלאותיו, וכן הודיעו בעמים עלילותיו].
ואדרבה מעירובין סד, א, ילפינן שאם יעשה מצוה יתקיים, וליכא למיחש לעין הרע. ודון מינה בעושה סעודת מצוה. וכל סעודה שעושה שלא כדרך מרעות ושמחה אלא לשבח המקום או לפרסם המצוה או הנס נקראת סעודת מצוה, כמ״ש ביש״ש ז, לז. חיי״א קנה בסופו. משנ״ב עתר, ט. וראה חכמת התורה למהרש״ק פ׳ וירא ע׳ סד. פ׳ ויצא ע׳ תרלד. וכה״ג מצינו בסעודת ישוע הבן, תוס׳ ב״ק פ, א. תרוה״ד רסט. וכן נהגו בקדושא רבה בלידת בת. ולית מאן דחש לה משום עין הרע.
וכל הספרים ודברי הפוסקים מלאים ביו״ט שקבעו לדורות על נס שנעשה כדי לפרסם הנס, ראה שו״ת מהר״ם אלשקר מט. פר״ח או״ח תצו, יד. ועוד. וכנ״ל, גם ליחיד מצוה בסעודה לפרסם הנס.
וידעתי שיש שהורו למנוע מחשש עין הרע. וטעמם אינו מובן. ואדרבה, סגולת הסעודה למנוע עין הרע, ראה גם סגולת ישראל מערכת נ, טו בסופו.
ומה שהביאו בכ״מ מהליכות שלמה כג הערה 38 – ליתא שם כלל, שרק שלא נהגו כך בזמננו. ותו לא.
וראה בישועו״י או״ח תרפב, שבנס הידוע לרבים אין מנכין מזכיותיו כי ניתוסף אצלו זכות שעל ידו מתקדש שמו להודיע מציאותו ופעולותיו. ולכן אדרבה מה״ט נכון לעשות סעודת הודאה בכדי שיתפרסם הנס.
וראה בזכר דוד א, מה, שמה״ט אין לחוש בפרסום במילה ונישואין לעין הרע.
וכן סעודת בן שבעים שנה לכמה דעות היא סעודת מצוה. ועכ״פ כשדורש בד״ת ומספר חסדו ונפלאותיו אשר עשה עמו לפרסם הנס. ועיקר סיבת הסעודה להודות לה׳. וראה מקור חסד ריג מה שהביא מקור. וראה בשו״ת כת״ס יו״ד קמח, שעשה הודאה ברבים וכו’ כשהגיע לגיל חמשים.
והיינו כמבואר שכשעושה סעודה והודאה ברבים לשם שמים אין בכך חסרון. וכן הוא בהא דרב יוסף שכשהגיע לגיל שישים עביד יומא טבא לרבנן, ולא סתם סעודת מרעים. וכן בהגיעו לגיל שבעים, שאמנם לא הוזכר בגמ’ אבל הוזכר בפוסקים. ואם הכוונה לשם שמים אין בזה חסרון.
אבל שאר סעודות אין לזה שום מקור. (ולהעיר משו״ת בית ישראל לנדא לב, שמיישב מנהג כמה שאין עושים סעודה, לפי שחוששים מחשש עין הרע שלא ישלוט ח”ו בהם, ע”כ מסתירים שנותיהם. אלא שדעתו נוטה בהיפך שנכון לעשות סעודה).
ומעשה רב עדיף ומכריע. וכן נהג רבינו בהגיעו לגיל ששים ושבעים ועוד.
ויש להוסיף, שבזמננו להגיע לגיל שבעים הוא דבר רגיל ואין משום עין הרע.
#54000
