Would the Hataras Nedarim done before Rosh Hashana cover the Nedarim that were forgotten about then and then remembered at a later date?

No.

Sources:

צל״ע במי שהתיר נדר ללא פירוט כיון שנשכחו ממנו, כדברי תורי״ד ושבה״ל וכו׳. ואח״כ נזכר מהנדר, האם צריך להתיר שוב.

והנה, לדינא שללא פירוט אינו מועיל גם בדיעבד, צ״ב מהו יסוד ההיתר בשכח שמועיל ללא פירוט. ובפשטות, אם נאמר שהוא מדרבנן ואלמוהו שלא יועיל גם בדיעבד, צ״ל הטעם מחמת שאי אפשר בענין אחר, והוא רק בכדי להצילו מעוון ולא בכדי שיעבור על נדרו בידיעה. וא״כ באופן שנודע לו אח״כ מסתבר ששוב צריך לפרט.

וח״א שליט״א ר״ל שלשיטה זו כבר חלה ההתרה, וגם אם אח”כ נזכר לא צריך לפרטו, ודומיא דמה שכתבו האחרונים ליישב שמטעם זה מועילה התרת נדרים דערב ראש השנה גם בלי פירוט הנדר. ושם לכאורה אפשר לסמוך על ההתרה גם אם אח”כ יזכר בנדר.

ועוד הוסיף, שעכ”פ משמע בפוסקים שלמעשה לא סומכים להתיר נדר שנשכח ללא פירוטו, אלא אם כן יש צירופים נוספים להתיר. עכ״ד.

והנה במש״כ להוכיח מער״ה, מהיכא תיתי באמת דהתם מהני אם ייזכר אח״כ. והרי כמה אחרונים כתבו להדיא שאין לסמוך על התרת נדרים בער״ה.

גם מש״כ שלמעשה אין סומכים על שיטה זו – לא ידוע לי מקור לכך, ובכלל היאך שייך במציאות לסמוך על ההתרה כשאינו יודע מהו הנדר. (וממה שאומרים הן אותם הידועים לי, אין ראי׳ בסתירת סברא זו, שאפשר שבידועים לי סומך על היתרים אחרים).

ומדבריו נראה שתפס, דהיינו הך עם הסברא שבדיעבד מהני ללא פירוט, שכיון שאא״פ לפרט מהני בדיעבד. (וראה גם ערך שי או״ח קכח למג״א נח – במהדו״ח ע׳ קפא – בטעם דמהני בשוכח מחמת שאא״פ לפרט). ולכן כתב שלמעשה אין סומכים על כך. ואכן לא קייל״ן הכי, שלדינא פירוט מעכב גם בדיעבד. אבל יותר נראה, שהוא ענין לעצמו, ושגם לדינא שפירוט מעכב, מ״מ חובת פירוט שייכת רק ביודע.

ובמשי״ם חפש״י באחרוני הזמן, ראיתי בשפה לנאמנים כב, יז, שנשאר בצ״ע. וקאי שם במיוחד בנוגע להתרת נדרים דער״ה. והרי שם ישנם עוד טעמים למה שאין מפרטים. ובהערות שם שתלוי בהטעמים דמהני התרת נדרים בער״ה ללא פירוט, שאם הוא רק כיון שאא״פ בענין אחר אפשר שאם נזכר אח״כ צריך להתיר שוב.

והא גופא הספק אצלנו, שהטעם שהובא בפוסקים מחמת שנשכחו הנדרים, אם הוא דין בדיעבד, וה״ז פלוגתא בפוסקים אם מהני בדיעבד. ולדינא לא מהני גם בדיעבד. או לכתחילה, שבאופן שנשכח מהני מעיקרא ללא פירוט. וממה שהובא ד״ז בשכנה״ג ובאלף המגן ובדרה״ח וכו׳ ובכמה סידורים ומחזורים, משמע שנקטו כך לדינא. והיינו גם לדינא שבדיעבד לא חלה התרה ללא פירוט, שמ״מ בשוכח הקלו עליו.

והסברא דמהני בשוכח ללא פירוט – שמעיקרא תיקנו רק ביודע, משום מיגדר מילתא, ובשוכח הקלו עליו ושבקוהו אדאורייתא.

אמנם בשו״ת נהרות איתן ב, נה בסופו, כתב שאאפ״ל ולפרש כפשוטו, שבשוכח א״צ פירוט, אלא שמעיקרא בשוכח חובת פירוט היא שיאמר שאותם הנדרים שאין להתיר אינו מבקש התרה. ובאמת שילב המחבר הנ״ל בין ב׳ ביאורים בפוסקים בטעם שאין מפרטים בער״ה.

גם בקובץ נזר התורה ז ע׳ קפב, נסתפק בד״ז, בנזכר אח״כ אם צריך להתיר שוב. וישית בחלקות שבמנהגי מצוה יש להקל. אבל בנדר ממש, אם נזכר אח״כ צריך לחזור ולהתירו.

ושו״ר שנסתפק בדבר במשמני הארץ ברייש סוטה לז, ב – ע׳ רסד, שאפשר שטעם התרת נדרים ללא פירוט בשכח, דמדאורייתא עכ״פ מהני, ומועיל לו שלא יהא בעון נדרים דאורייתא. או שמעיקרא לא תיקנו פירוט בשכח.

וראה בלשון שבה״ל שיז, שבהמשך לד״ז שבשוכח א״צ לפרט, כתב שלכן מסיימים ונסלח כי לכל העם בשגגה, שאנו מבקשים חרטה על השגגות שלא נענש עליהם. ואולי איכא למישמע מן הדא.

גם באוצר מחמדים ע׳ ריג הע׳ ט כתב, דלכאורה אף נדר שלא זכר בער״ה, אם נזכר אח״כ צריך לבטלו מחדש. וכן נראה עיקר.

#51304