Using hot (sun-heated) water to clean dirty baby to prevent rash

Question:

If before Shabbos I turn off the electrical element on the hot water heater, which is a sun-heated boiler on the roof, can I use warm water to clean out my baby’s dirty bottom? Using wipes inevitably leaves a rash since he has very sensitive skin.

Could I consider this in the category of a sick person to allow this?

Answer:

No. Warm water should be prepared before Shabbos.

A typical localized diaper rash, even if somewhat painful or recurring, does not fit the classic definitions of חולה שאין בו סכנה, such as נפל למשכב or חלה כל גופו. It may instead be categorized as מיחוש בעלמא or, at most, significant discomfort. Furthermore, even by a regular חולה, you may only perform שבותים בשינוי, except for איסור מאכלי רפואה.

P.S. Turning off the electric switch does not necessarily establish that no electrical activity occurs when hot water is drawn. You must make sure that opening the tap does not activate any thermostat, sensor, pump, controller, heating element, or other electrical component. If any electrical process is triggered, it’s a different story.

Sources:

הנה עד כאן לא שמענו להתיר לקטן רק באמירה לנכרי, ומנא לן להתיר לו גם מאכלי רפואה כחולה כשלא חלה כל גופו.

וראה קצוה״ש קלד בבדה״ש ו ד״ה ובעצם – ע׳ טו – שהוא רק כחולה וחושאיב״ס עדיף, והיינו כחולה בכ׳ הדמיון. אבל בלוית חן שכח אות פו ר״ל דקטן קיל טפי משאר חושאיב״ס. ולהעיר מסברת התהל״ד דלקמן.

ובאמת, צל״ע בפמ״ג שב במ״ז ה ובבה״ל שם י ד״ה ולא, שהתיר יתירה מזו, שבות דמשאצל״ג דכיבוס לתינוק הרגיל ברחיצה דהו״ל כחולה. והרי גם בחולה קייל״ן לעיקר לאסור בשבותים.

ומה דמותר להאכילו מוקצה – ראה שו״ת מהרי״ל קטו ואגור תקד בשמו, והובא בב״י סוסי׳ שז שיש לסמוך על הדעות שאינו בגדר מוקצה.

אבל במג״א שכח, טו ואדה״ז שם כב סתמו ע״פ או״ה הארוך נט, כט. וצ״ע, שהרי גם בחולה קייל״ן כמ״ד שאסור לעשות לו איסורים מד״ס. ובתוס״ש שכח, כב כתב דקאי רק למ״ד להתיר שבות לחולה. ובאמת כ״ה באו״ה בעצמו שם ה. ובמג״א גופא סתר משנתו בד״ז. וראה שו״ת יבקש תורה ה, לח. וצ״ע לדידן.

וי״ל דמוקצה קיל טפי משאר שבותים. וכ״כ בפמ״ג בא״א שם. (ושאני תינוק שיש לו דינר, ראה פמ״ג שט בא״א טו. ואכ״מ. וראה גם שעה״צ שכח, לד. וכ״מ בביהגר״א שכח, יז). ובפרט כיון שהוא צרכי אכילה ממש ועדיף משאר צרכיו.

ובתהל״ד (שב, טו. שח, מז. שכו, א. וראה שכח, כה. שם נט. שם עא) הביא סברא שקטן כסכנת אבר. וראה גם גנזי חיים רייזנער שם ו. אבל בפוסקים בכולם כתבו רק כחושאיב״ס.

(ואם נאמר דקאי רק בשינוי, כבפמ״ג שט ושעה״צ – א״ש. ובאג״ט טוחן מ הקשה על הפמ״ג שטלטול קיל. וביאר מדילי׳ שאינו מוקצה לפי שראוי לקטן. וראה שו״ת אבנ״ז או״ח קכ. אבל במקורו באו״ה משמע לא כך. וראה מש״כ בעצמו באבנ״ז יו״ד קכז. וראה בארוכה נתיבות המוקצה יא).

ועוי״ל באופן שאא״פ בשינוי – ראה מנוה״ט שכח בקני המנורה יז.

וראה בארוכה ללקוט שושנים בחבוט ג, דיני קטן בשבת ע׳ תלא ואילך שליקט הישובים בד״ז. ולכאורה את״ל שלא התירו עבור צרכי קטן רק אמירה לנכרי ולא שבותים גם לא גזירת שחיקת סממנים אא״כ בחולה, יש ליישב מה שנתקשו כל הפוסקים במה שאסור לדחוק כריסו של תינוק – שכח, מב – אף שצרכי קטן כחולה והותר שחיקת סממנים בחולה (ובתהל״ד שכח, עא מיישב שהותר צרכי קטן רק לאכילה. וראה שם שח, מז. שט, ב. שכו, א. וכולם הקשו עליו, שהרי מבואר הלשון ברמ״א שכח, יז, שסתם צרכי קטן כחולה. וכן הותרה עבורו גם הדלקת הנר ע״י נכרי. וכן מבואר במקור הענין באו״ה שם, שהותר לכל צרכיו. וראה בתהל״ד עם ציונים במילואים יט. ובקצוה״ש קלה בבדה״ש כ, הביאו בשו״ת מנח״י ד, קכד שאינו צורך ממש. וראה גם מנח״י שם א, עח. ט, לה. וכעי״ז בשבו״י יז, ז, יד ע׳ פח. וראה גם בשו״ת שבה״ל ג, לו ד״ה סמ״ב. ונשאר בצ״ע. ועוד מזה בשו״ת צי״א ח, טו, יב, ו. וקדמם בפתח הדביר שכח, א ד״ה ומיהו – רמה, ד. ולהעיר מפסקי שאג״א בסוף שו״ת שאג״א החדש. כן להעיר מביהגר״א רסי׳ רעו, שצ״ל באופן שצריכים הרבה ובלא״ה לא. וכ״כ במשנ״ב שם ו. וראה אור שרגא שבת ה. חוט שני שבת ד ע׳ רא. ויש שכתב ליישב שכל צרכי קטן הותרו רק מחמת חשש שיבוא לידי חולי בקל וכאן ידוע שחא יחלה. ובשו״ת אול״צ ב, לו בהע׳ ד, דהכא חמיר שהחשש שישחוק כעת סממנים. ואולי מקום לחלק כעין דבריו בין הכנת רפואה לאכילת רפואה. וראה קובץ ישמח ישראל כח ע׳ שיד ואילך. וצ״ע שעיקר הגזירה ברפואה מתוך שבהול ומיירי שיעשה כן עכשיו. גם מקור האיסור דלדחוק כריסו, בשבת קכג, ב, מחמת עשיית אפיקטויזין בגדול, ומאי שנא. וכל הישובים קשים טובא. ולדברינו א״ש, שמ״מ אינו חולה ממש, ורק כחולה, והותר רק באמירה לנכרי ומוקצה.

אבל מה נעשה שדברי כל האחרונים עומדים לנגדנו.

ואיך שלא נפרש, מובן שלא כל צער מתיר עשיית שבות בעצמו, וכש״כ שבות שלא ע״י שינוי, ושבות גמור שיש בו מעשה.

וראה שו״ת מחזה אליהו ב, כב. ושם, שהכל תלוי בחומרת האקזמה.

#52028