Taking abandoned bicycle parts

Question:

There is a bicycle locked outside my house that appears to have been abandoned for a long time. It doesn’t look like it can be driven, it is rusty, the tires are flat, and it seems clear that either the owner forgot about it or no longer has any interest in it.

My question is: am I permitted to take a small part of the bicycle? Or would this still be considered someone else’s property despite its apparent abandonment?

Answer:

You may not take it.

Sources:

יש לעיין באדם שהניח אופניים נעולים ברה”ר, במקום דריסת הרבים וכל שכן כשמצויים בו אף גנבים, ועמדו שם זמן רב עד שניכרים עליהם סימני הזנחה וחלודה, ואין דרך לברר מיהו בעליהם, האם יש לדונם בכלל דבר שניכר שארכו הימים ונתייאשו ממנו בעליו, או לא.

דהנה אדה”ז (הל’ מציאה ופקדון סי”ב) כתב במעות שהעלו חלודה: “ובוודאי שכחו הבעלים אנה הצניעו ונואשו מהן, כי אין דעתם סומכת כלל שימצאם אחד ויכריז”. וצ”ב בטעם שהוסיף הא ד”אין דעתם סומכת”, אחר שכבר כתב ששכחו אנה הצניעו.

והנה, בתוד”ה בכותל ב”מ כו, א, פירשו דכיון שהעלה חלודה, “בקשו הבעלים ולא מצאו ונתייאשו”. אבל ברא”ש ב, ט, פירש ד”שכחו אנה הצניעו”. ולסברת הרא”ש אכתי צ”ב מ”ט יתייאשו, והלא אפשר שימצאנו אחר ויכריז. ואמטו להכי, ביאר אדה”ז שכיון שהצניעו במקום משתמר, אין דעתם סומכת שיימצא.

אמנם נראה פשוט דד”ז אינו רק במקום המשתמר, שהרי הרא”ש גופא מסיים: “והיינו דומיא דכופרא דבי מעצרתא”. וכן מבואר בהג”א ב, ח, ובשו”ע חו”מ רסב, ה, שכל שניכר שעמד זמן רב יש לתלות ביאוש. וכ”מ בתוס’ כד, ב ובתוס’ הרא”ש.

ויתירה מזו, שבסמ”ע רסב, יב, מבואר להיפך, דבאינו משתמר טפי מסתברא שנתייאשו הבעלים, שהרי אין החפץ מונח במקום שדעתו של אדם סומכת עליו. והוא היפך הנראה מדברי אדה”ז, דדוקא במקום המשתמר איכא אומדנא דיאוש. וראה גם מש”כ רעק”א ב”מ כד, ב, דסברת היאוש היא שתולה שכבר הגיע החפץ ליד איניש דלא מעלי. ולפ”ז, במקום שאינו משתמר, לכאורה עדיפא סברת יאוש ממקום המשתמר.

ומשו”ה מסתבר שאין כוונת אדה”ז לחלק בין משתמר לאינו משתמר בעיקר דין יאוש, אלא לבאר כיצד שייך יאוש אף במקום המשתמר. ולא בא אלא לבאר בדברי הרא”ש, דלפי התוס’ מייאש משום שבקשו ולא מצאו, אבל להרא”ש הוצרך לבאר כיצד השכחה גורמת ליאוש, ועל כך כתב דאין דעתם סומכת שיימצא ויוכרז.

וראה בכ”ז בקובץ ארחות משפט כ’ מנ”א תשפ”ה ע’ לט.

ומעתה יש לדון בנידון האופניים. דמחד גיסא, לא שייך הכא “שכחו אנה הצניעו”, ואדרבה, עומדים הם במקום גלוי, במשך זמן רב, במקום שרבים מצויים בו ומצויים בו אף גנבים. ולפי המבואר בכופרא דבי מעצרתא, בדברי הרא”ש, השו”ע, הסמ”ע ורעק”א, יש מקום לראות בכך אומדנא דיאוש, ואפשר דעדיפא ממקום המשתמר.

מאידך גיסא, יש לחלק, דבשתיך ובכופרא גוף המציאות מעיד שהחפץ נשתכח ונעזב זה מכבר, משא”כ הכא, אפשר שבעליהם יודע היכן הם אלא שמחמת סיבה כלשהי נמנע מליטלם. ועוד, שעצם היותם נעולים במנעולו יש בו צד הוראה שלא סילק בעלותו מהם.

ולפיכך נראה יותר שאין לתלות בכהאי גוונא ביאוש בלבד. דהגם שעבר זמן רב וניכרים עליהם סימני הזנחה וחלודה, אין בכך אלא ראיה שלא נעשה בהם שימוש, אך לא בהכרח שנשתכחו מן הבעלים או שנתייאשו מהם. ובפרט שעצם היותם נעולים יש בו גילוי דעת שביקש לשמרם לעצמו ולא סילק בעלותו מהם.

ובפרט דבממון חבירו עסקינן, וכל שלא נתברר היאוש באומדנא ברורה, הרי לפנינו ספק אם פקעו זכויות הבעלים בחפץ, וספק גזילה לחומרא. ומלבד זאת, אין להוציא החפץ מחזקת בעליו כל זמן שלא הוכח שנסתלקה בעלותו ממנו.

אמנם, אם יצטרפו אומדנות נוספות המורות שנעזב החפץ לחלוטין, כגון שעומד במקום אחד שנים רבות באופן חריג, או שנעשו האופניים בלתי ראויים כמעט לשימוש, או שניטלו מהם במשך הזמן חלקים חיוניים ולא תוקנו, או שעומדים במקום שדרכם לפנות ממנו חפצים נטושים ואעפ”כ לא בא איש לדרשם במשך תקופה ארוכה, אזי יש מקום לדון אם נתחזקה אומדנת הנטישה והיאוש. אך כל זמן שאין לפנינו אלא עצם השהייה הממושכת וההזנחה, נראה יותר שאין בכך די להפקיעם מחזקת בעליהם.

ושוב כתב אלי הגרי״א שליט״א שטסמן מח״ס אלו מציאות: 

אי נימא כן, נצטרך לדחוק שאף ש’בודאי שכחו הבעלים אנה הצניעו ונואשו מהן’, כדברי הרא”ש ושו”ע הרב, מכל מקום את זה כן זוכר האדם שעכ”פ הצניע במקום עמוק, עד שהוא בטוח שאין סיכוי שמישהו ימצאהו.

עוד יש לדון לפ”ז איך הדין כשהניח במקום שאינו מוצנע כ”כ, אך המצניע שכח לגמרי היכן הניחו, האם מספק הוא מתייאש, או שבגלל שעדיין הוא יכול לתלות שמישהו ימצא את החפץ, אינו מתייאש.

וגם בעיקר הסברא יש לדון, כשהניח את החפץ במקום שאינו מוצנע, עד מתי אינו מתייאש משום שסבור שמישהו ימצא, והרי מסתבר שלא אומרים שלעולם אינו מתייאש. (ונפק”מ באופן שהמוצא יודע שהחפץ מונח במקום זה שאינו מוצנע כמה שנים, וכדומה).

לגבי האופניים, כמו שציין כת”ר, יש צדדים לכאן ולכאן, והדבר תלוי יותר בשיקול הדעת איך ניתן לאמוד את המצב.

#51960