כשאין בדעתו לעשות צרכיו בבוקר, האם מברך אשר יצר בברכות השחר?
אם יעשה צרכיו לפני התפילה, לא יברך עד שיעשה צרכיו. אבל אם אין ביכולתו לעשות צרכיו כלל לפני התפלה, יברך מיד.
מקורות:
בשוע”ר כתב שאף שעכשיו נהגו העולם לברך (ע”פ אבודרהם ורמ”א), מ״מ הביא (ע”פ המג”א) שהרוצה להסתלק מן הספק, יעשה צרכיו תחילה, ולא כמנהג העולם. והוא לחומרא להרוצה להסתלק מהספק. ותו לא.
והנה, קיי”ל דל״א סב”ל נגד המנהג. ובקצוה״ש כתב שמהלשון הרוצה להסתלק מן הספק מוכח שאינו מחוייב בזה. ופשוט הוא, שאין מזניחין מי שנוהג כמנהג הפשוט. וגם אצל הספרדים נהגו כך – ראה בשכנה״ג ד בהגב״י י. וראה סידור בית עובד בתחילתו שפסק כן.
והרי לדידן הכי דינא, כמ״ש באבודרהם דיני נט״י שחרית. וראה בד״מ ד, שהעמיס כן בדברי האפטור. וכן נפסק ברמ״א ד, א. ולדברי הב״ח שהאבודרהם קאי להדעה שמברך ברכות השחר גם בלא נתחייב, הרי לדידן שנהגו כך ודאי מברך. אבל ראה לקמן. וראה ב״ח עוד טעם שמברך מחמת העיטוש עיי״ש. וראה במג״א ד, ב. ועוד טעמים בלבוש ופרישה שם. וראה בשו״ת מכתב לחזקיהו ג, בספק אם עשה צרכיו, שגם לדידהו שבלא עשה צרכיו אינו מברך, אומדן דעת וידים מוכיחות שאא״פ שלא עשה צרכיו כלל (וכעין דברי הלבוש הטעם המנהג בכלל).
והנה, בסידור רבינו בסדר וחיוב ברכות השחר פסק כאריז”ל, והרי מפורש בשער הכוונות בתחילתו שאינו מברך ענט”י ואשר יצר אם לא נתחייב בהם. ובסידור השמיט דין זה לגמרי, ורק אחר אלקי נשמה כותב שמברך כל הברכות הללו בין נתחייב בין לא נתחייב, ומשמע דקאי רק בברכות דלהלן. ויש להוסיף הידוע שבסידור החמיר מאוד בסב”ל. ואולי שכ״ה בפע״ח שער הברכות ד. אלא שלמעשה ההוראה בחשאי היא דלא כאריז״ל בנוגע לענט״י. ובפשטות אפ״ל שהטעם שבסידור הובא לפני שאר ברכות השחר לשלול ענט״י ואלקי נשמה, ודלא כההוראה בחשאי, אבל לאו דוקא לשלול אשר יצר. אלא שבלשון אדה״ז אין הכרח גמור לכאן או לכאן. וההשמטה מתפרשת לכאן או לכאן.
[בנוגע דעת האריז״ל – הנה אלקי נשמה משמע קצת שצריך לברך אף לפי האר”י, שנזכר רק ענט״י ואשר יצר שלא לברך. ומכללא איתמר. וראה שע״ת מו, י. כה״ח מו, מט. אבל, ממש״כ לברך גם בלא נתחייב מברכת הנותן משמע שאלקי נשמה אינו בכלל. ואולי כיילינהו כחדא עם אשר יצר. וצ״ע בלשון פע״ח שער הברכות ד, ובשעה״כ: כל י״ח ברכות. ובשעה״כ: שיש מן ענט״י. אבל בפע״ח שהוא מן הנותן לשכוי. ואדה״ז הי׳ לפניו רק פע״ח, כידוע. ובהגהות שמן ששון בהמשך הדברים בשעה״כ תיקן שצ״ל מן הנותן. ולא הגי׳ כאן. וראה שערי ששון מזה. ושם שמובן הוא ממש״כ חוץ מברכת ענט״י ואשר יצר. ועצ״ע החשבון די״ח ברכות. ואם נאמר שגם אלקי נשמה בכלל אשר יצר, א״ש (אבל בפע״ח אינו מובן כלל החשבון). ובשער הכולל א, י ובקצוה״ש ה בבדה״ש ח הבינו בדעת אדה״ז שגם אלקי נשמה אינו מברך.
גם צ״ע שדעת האריז״ל שאלקי נשמה סמוכה לחברתה ודוקא לאשר יצר, ואם אינו מברך כשלא נתחייב, היאך היא סמוכה. ואפשר על הרוב קאמר. או מחמת שנהגו לחייב עצמם, ראה גם כה״ח שם. ודוחק גדול לומר שבכלל מיירי רק בניעור בלילה, ואילו בלא נתחייב מחמת שלא נפנה מברך.
ולהעיר, שאף שהשקו״ט באלקי נשמה הוא רק באחרונים בסי׳ מו – בטור ולבוש כתבו להדיא באלקי נשמה שמברך אע״פ שלא נתחייב. ואדרבה לחלק יצא בין סוגי הברכות. וכבר תמה בתהל״ד שהעלימו האחרונים עיניהם מזה. גם בערוה״ש כתב שלא דיברו הפוסקים מזה. והוא תמוה].
#45014
