עשה עירוב תבשילין ואח”כ בא לביתו אורח, האם יכול לערב שוב עם אותו תבשיל?

 

שאלה:

עשה עירוב תבשילין, ואח”כ בא לביתו אורח, באופן שהוא ג”כ צריך לעשות, האם יכול להשתמש באותו תבשיל ולעשות בו עירוב?

 

מענה:

ישתמש בתבשיל חדש.

 

מקורות:

ראה במשנ״ב תקכז בבה״ל ז ד״ה ומצוה בשם תוספת ירושלים. ולא ביאר טעם הספק. ודוחק לומר שגנאי הוא שממעט עירובו.

ולכאורה במג״א שסו, כ בסופו מוכח דאפשר. ודוחק לחלק בין מי שחשב כך מתחילה למי שנמלך אח״כ. גם כמה נהגו כן לזכות אחרי הברכה. וכן מפורש בכ״מ. והארכנו בלוח. והדברים עתיקים. ובפרט שלכמה דעות עצם זה שיש לו תבשיל לשבת ללא אמירה כלל מהני. וא״כ הזכוי בכל אופן הוא אחר שכבר נעשה עירוב לעצמו.

ובא״א מבוטשאטש תנינא תקכז, ז, כתב שכך צריך לעשות, לעשות ע״ת לעצמו ואח״כ לאחרים. ודבריו שם צ״ב. ואכ״מ.

ויש שהעמיסו בשטמ״ק ומכתם ביצה טז, ב ד״ה דעת מניח, שצ״ל בשעת ההנחה – שאינו מועיל. ולא נהירא בכוונתם.

ומצאתי בשמחת יו״ט ביצה שם, דמשמע קצת שע״ת לאחרים מהני רק אגב גררא שמועיל לעצמו, דמיגו דזכי לנפשי׳ זכי לאחריני. ועצ״ע.

אבל לכאו׳ מפורש הדבר לשלילה, בפסקי הרי״ד ביצה שם, שאם נמלך אח״כ לזכות לחבירו אינו מועיל. וצ״ב הטעם. ואפשר שכוונתו שלא ע״י זכוי. ודוחק. או״י דמיירי שלא נשאר להם כזית. ויתיישב כל הנ״ל.

ובשולחן שלמה תקכז, ז, ה הביא שברא״ה מפורש שאינו מועיל. ולא מצאתיו. ואולי כוונתו לרי״ד שם. וט״ס היא.

 

 

#37661