Brachos For Children

 

Question:

What is the Halacha regarding saying Asher Kedishanu and Birkas Hamazon. My kids don’t like to eat Challah, and I’m wondering if they don’t eat the shiur, do I teach them to not say Asher Kedishanu, and not to Bentch?…

What about Bentching for the rest of the meal they ate? Do they say Borei Nefashos?

Another idea I have is to bake the Challah with chocolate on it. Would it still be Hamotzie, if it’s a regular Challah dough recipe, but it has chocolate around each piece of the braid. Does it affect the Bracha how much chocolate is in it?

 

Answer:

The blessing of Netilas Yadaim is only if one will eat an egg size of bread. In addition one would need to eat that amount no more than 8 minutes, half of it – a Kazayis – within 4 minutes. In any case, washing would be necessary for any size of bread.

Birchas Hamazon is said if one will eat a Kazayis of bread within 4 minutes.

According to R. Chayim No’eh an Kezayis size is approximately 1 ounce or 27 grams and an egg size is approximately double that size. There is room to be lenient and measure a Kazayis slightly less than hat amount.

If no sufficient size of bread was eaten, the appropriate Bracha Achrona would be required on the other foods, such as Borei Nefashos if it is Shehakol foods.

A regular Challah dough with some chocolate around each piece should be Hamotzei. This is provided that the chocolate is a small percentage in comparison to the dough. In other words, one who is eating the Challah is basically eating a Challah dough that also has some chocolate on it.

 

Sources:

Seder Netilas Yadaim Lseudah 18.

Seder Birchas Hanenin 2:7,9.

בשו״ת יד נתן ח״ב ס״ב האריך שיש לחנך גם בפחות מכזית משום חינוך מצוה. וכ״כ שאר אחרוני זמנינו. ודבריהם תמוהים. ויש חשש איסור ספי׳ וגם אתי למיסרך. וראה מה שהשיג בקובץ מבית לוי ח״ז. ופשטות ד׳ הפוסקים שדנו בחיוב חינוך לברהמ״ז בכזית שהוא רק דרבנן – משנ״ב קפו, ד. ועוד. וראה אדה״ז שם ג – מוכח שבפחות מכזית אין גדר חינוך. ובהקדמה שהמדובר כאן באיסור דאורייתא לספות בידים. ובעבירה חמורה דברכה לבטלה שלהרמב״ם היא מה״ת, ואיך שיהי׳ חמור משאר דרבנן.

ומצינו בראשונים בנוגע לברכה לבטלה שי״ב איסור ספי׳ – ראה רא״ם בתוספות על הסמ״ג ריש הל׳ מגילה, הובא בברכ״י תרנח, ו ד״ה שוב, דלא איכפת לן אי קטן מברך לבטלה שאין מצווים להפרישו. ומוכח שאסור להורות לו לעשות כן. וכן המשמעות בב״ח תקפט שאין מוחים בתינוקות המברכים. וכבר העיר בזה בערך השולחן טייב תרנח, י, בדברי הברכ״י שרק משום חינוך א״צ להפרישו. אבל כשאינו מקיים המצוה, כגון בלולב שאול, ודאי צריך להפרישו מברכה לבטלה. וראה עד״ז בשו״ת משיב דבר א, מא ד״ה אשר העיר, הביאו בשד״ח כללים מערכת ל כלל קמא, עה. וראה אג״מ או״ח ג, צה. (ואולי כוונת הרא״ם דס״ל שבדרבנן א״צ להפרישו ס״ל שברכה לבטלה דרבנן. ולהעיר, שלכמה דעות א״צ להפריש חבירו מאיסור דרבנן בשוגג. ואכתי איכא לעיוני, דשמא כוונתו לומר שלא איכפת לן אפי׳ לומר לו לברך, וס״ל דליכא איסור ספי׳ בדרבנן, ונקט לישנא ד״אין מצווין להפרישו״  והכל בכלל. ואולי כן הבין בברכ״י שם. וצ״ע).

וגם למ״ד שבשאול מותר לחנכו בברכה, שאני התם שמצות חינוך מתקיימת גם בזה להסוברים כן, משא״כ בחיסר מעיקר המצוה. וגם י״א דשאול שאני שיוצא מצוה מדרבנן כמו בשאר ימי יו״ט – ראה חכמת שלמה תרנח. וראה חנוך לנער כ הע׳ יט. וראה בארוכה אצלנו 16549.

ובתוס׳ עירובין צו, ב סד״ה דילמא ור״ה לג, א סד״ה הא, שקטן אינו מוזהר על לא תשא – קאי רק למ״ד ברכה שא״צ מדרבנן. ועוד, דמיירי בגוף הברכה על המצוה משום חינוך, ומהיכא תיתי להתיר לברך בדבר שאי״ב מצוה כלל, וכדמוכח מרא״ם הנ״ל. וראה גם שד״ח שם יד ד״ה ועתה בשם ס׳ זכר החיים. ועוד, שי״ל שלהתוס׳ מותר לספות איסור דרבנן בידים. (ובכ״מ מצינו שיש להפריש קטן המוציא ש״ש לבטלה – ראה יד שאול נדרים רלו, ה. וראה שו״ת להורות נתן ז, סז, ב. אלא שי״ל שבדרך ברכה שאני).

ועכצ״ל שאינו דומה לההיתר ללמד לקטן נוסח הברכות להתלמד, שההיתר להתלמד הוא רק בשעת הלימוד. וכן מובן בשו״ת משיב דבר שם. ודוחק קצת. ואולי ז״כ המשנ״ב יז, ט. וראה גם חק יוסף תעב, כ, הובא בכה״ח שם צג, ליתן לקטנים כשיעור שלא יהא ברכה לבטלה. וצ״ע שברכת בפה״ג אינה לבטלה. ואולי כשמברך על כוס ב׳ וג׳ ה״ז ברכה לבטלה שאינה מצוה רק בשותה כשיעור. וגם שייך חשש דילמא אתי למיסרך לפי שנעשה בפסול – ראה משיב דבר שם. פרי יצחק דלקמן. והכי איכא לפרושי נמי במשנ״ב הנ״ל. וראה שו״ת מהרי״ל דיסקין פסקים ד – לגבי פחות מכשיעור.  עוד יש לעורר שבמחנכו בפסול איכא משום למדו לשונם דבר שקר – ראה בכור״י תרנז, ד. ועכ״פ כשכבר למד ובקי צ״ע אם יש להתיר מה״ט – ראה גם פניני חנוכה ע׳ לז בשם הגריש״א. ובכל אופן ל״ש רק כשהגיע כבר לחינוך, ועכ״פ לחינוך ברכות.

אמנם, בפמ״ג תרנז במ״ז א, חידש בדא״פ דל״ש ספי׳ בברכה לבטלה כיון שהוא להתלמד. והנה, לא שבקינן ד׳ הראשונים מחמת ספיקו של הפמ״ג. ומה גם שפשטות דבריו שר״ל שי״ב חינוך ולא נחית לענין איסור ספי׳. ודוחק. ועוד צ״ע כנ״ל כשכבר למד ובקי בברכה. ובכל אופן, מיירי בקטן שהגיע לחינוך ברכות עכ״פ ששייך בזה חובת חינוך לברכה. ועוד, דהתם קאי שיש כאן קיום המצוה בשלימות, אלא שלא הגיע לחינוך במצוה זו, ומחדש שעדיין שייך חינוך מצד הברכה. ואין להכריח מזה שאפשר לחנך לברך בדבר שאינו בגדר מצוה כלל. או כלך לדרך זה, עפמש״כ במשיב דבר שם שלהתלמד שייך רק בשעת הלימוד, דהתם שאני שכיון שלא הגיע לחינוך מצוה, לא גרע משעת הלימוד שאפשר ללמדו נוסח הברכה. אבל כשהגיע לחינוך מצוה, אין מקום ללימוד בשעת קיום המצוה, ורק בשעת הלימוד או בקיום המצוה כדינה. ונראה שבאופן זה דרך בשו״ת שבה״ל ג, ו, עיי״ש שרק בקטן שלא הגיע לחינוך מצות והגיע לחינוך ברכה אפשר להרגילו לברך גם כשאי״ב שיעור, בכדי לחבב עליו המצוות. וכ״נ קצת בפסקי הגרי״ש ע׳ קצד.

וראה ראש יוסף מגילה כד, א ד״ה ואין נושא שקטן הנושא כפיו ל״ש בזה חינוך וברכתו לבטלה.

ול״ש לומר שמשום חינוך מצוה אין איסור ספי׳ כמ״ש בשו״ע אדה״ז שמג, ח – דהתם קטנותו גרמו לו שאינו בר מינוי, משא״כ בנדוננו שאין כאן מצוה ואתי למיסרך לכשיגדל. אבל ראה בארוכה בלקו״ש חכ״ו ע׳ 72 ואילך בדעת המג״א ואדה״ז (כפשטות דבריהם) שגם כשלא נמנה בפועל.

והנה, גם היתר הנ״ל דהתוס׳ הוא רק בהגיע לחינוך – ראה דיוק ל׳ אדה״ז שמג, ח. ונת׳ בלקו״ש שם ע׳ 71 הע׳ 23. ועיי״ש בלקו״ש ע׳ 73 בהע׳ 33 שההיתר להאכילו מק״פ גם כשלא נמנה בפועל הוא כיון דל״ש אתי למיסרך לפי שהמינוי נעשה ע״י האב. ועוד, שא״צ לחנכו להימנות כיון שאינו נעשה בר מינוי.

וכבר האריכו להקשות במש״כ בא״א מבוטשאטש לברך על נ״ח שאינם דולקים ח״ש לפי שהקטן אינו מבחין. ובכל אופן, טובא יש לחלק. וראה טו״א מגילה כד, ב (בבר הבנה – מדין איסור ספי׳). וראה משנ״ב סע״ה סקכ״ב (כשהגיע לחינוך משום חינוך). ועוד להעיר משו״ת פרי יצחק ח״ב יג ד״ה הן שהוכיח משבת יג, א שבקביעות אסור לספות איסור אפי׳ במקום מצוה דילמא אתי למיסרך. וראה הגהות מלא הרועים שם.

ובנוגע ללבישת בגד ד׳ כנפות פחות מכשיעור לקטנים – ראה ע״ד המנהג במ״מ להלכה יומית אות שסו – שאני התם שהוא ספי׳ בביטול מ״ע, ול״ש איסור ספי׳ בכה״ג רק בהגיע לחינוך, כדמוכח מאיסור ספי׳ בסוכה בסי׳ תרמ וביו״כ בסי׳ תרטז. ועצ״ע מחמת הברכה. וראה משנ״ב יז שם, דמוכח להדיא שאין לו לברך כשהוא פחות מכשיעור. וכ״כ בשו״ת אול״צ ב, ב, ז. ועוד. וחזות קשה ראיתי בהליכות שלמה תפלה ג בדבר הלכה ח, שכיון שמצות ציצית מצוה חשובה היא ונוהגת כל היום אין לגעור במחנכים קטנים לברך על ציציות פסולות כשלא הגיעו לחינוך. והדברים תמוהים. ושם גופא בדבר הלכה ז כתב שאין לחנך לברך על מרור כשאינו אוכל כזית בכדא״פ. ובמקורו, בשיח הלכה הנסמן שם, מובן שבאמת אין הדבר נכון אלא שאין גוערין בהן.  ודוחק לומר גם בזה שאינו מבחין, כנ״ל מד׳ הא״א, בשגם שעיקר הסברא צ״ע. וראה אצלנו במ״מ להלכה יומית אות תר בנוגע לגוף נקי. ויש להאריך. ואכ״מ כעת.

ושו״ר בשם הגר״י ע״ה הענדל, בשערי יצחק ו, דשאני ט״ק פסול מלולב פסול, שה״ז מלבוש שלו, משא״כ לולב פסול שאינו בגדר לולב. וסברתו לא ידעתי להלום, שכן שניהם אינם בגדר מצוה כלל. ועוד כתב בטעם המנהג, לפי שמתרגל בכך למצות ציצית שלכשיגדל יהיו מלבושיו גדולים ג״כ. וג״ז צ״ב. ואולי ר״ל שקטנותו גרמה לו שאינו יכול ללבוש כשיעור. וג״ז אינו מובן, שאף את״ל שמחמת קטנותו אינו יכול ללבוש כשיעור – שג״ז צ״ע – הרי אין הכרח שיברך ע״ז. ול״ד לחינוך לאכילת ק״פ, שאף שיש איסור אכילה שלא למנויו הרי קטנותו גרמה לו שאינו בגדר  מינוי. ועד״ז הוא במש״כ בטו״א חגיגה ו, א, בנוגע לקיום מצות בכלל ע״י קטן, שאף שמצוות צריכות כוונה, וקטן אין לו מחשבה ויש לו מעשה, י״ב משום חינוך שקטנותו גורמת לו עיכוב בהמצוה. אבל בנדו״ז, אף אם נאמר שיש לחנכו לללבוש ציצית באופן כזה, מהיכא תיתי שיברך ע״ז.

וראה בשו״ת אג״מ יו״ד ג, נב, ב, ליישב המנהג בדוחק, ע״פ מה שמצינו בכ״מ שנהגו גם הגדולים לברך על ט״ק גם שאי״ב כשיעור, ומה״ט מברכים על מצות ציצית לפי שאינה כתיקונה – ראה ד״מ ח, ג. שם ה. מג״א טז, בשם שו״ת מהר״ם מינץ קי, שמוטב לילך בהם מלילך כל היום בלא ציצית. (אבל ראה מחה״ש שם שמ״מ אין לברך). וכבר האריכו בכ״מ בישוב מנהג הגדולים לברך בכה״ג. וראה גם שו״ת ארץ צבי א ואילך. אלא שכתב שדבריו הם רק ליישב המנהג, אף שהוא נגד השו״ע. ובשו״ת התעוררות תשובה א, ז, ר״ל שבבגד המיוחד לציצית שאני. ובשו״ת אג״מ שם שהוא בגדר ברכה על המנהג. (וראה כמה דוגמאותבכיו״ב אצלנו 16549). ואולי סמכו גם על השיטות שבקטנים השיעור לפי ראשו ורובו של קטן (ראה ערוה״ש טז, ד). וכ״כ בחנוך לנער בלוי ט הע׳ ז.

וגם בנדו״ז אולי סמכו על הדעות שבכדי שביעה דידי׳ משערינן, ושבכדי שביעה חייב ברהמ״ז מה״ת (ראה פמ״ג רי בא״א א. שו״ת חת״ס או״ח מט. ועוד. וראה שו״ת שבה״ל ד, כא). וכ״כ בהקטן והלכותיו טו הע׳ א בשם הגרשז״א.

ועכ״פ, בעושה מעצמו ודאי א״צ להפרישו כדבריו המפורשים של הרא״ם, וכנ״ל.

 

 

#1019