One who is reading the Megilah, and simply cannot read עשרת בני המן in one breath – and at the same time, taking the time to ascertain that he is reading the proper “ואת” on the left column. I know that בדיעבד, one fulfills his obligation even if he does not read עשרת בני המן in one breath, and even if he reads SOME words of the Megilah by heart. Naturally then, the question is; if one cannot do both, which one should he do?

 

In such a case, one should rather read them not in one breath than reading orally.

 

Sources:

אם החסיר השומע בתחילתה או בסופה או ענין שלם – ראה בבה”ל סתר”צ ס”ג ד”ה דוקא. שו”ת עמק התשובה ח”ג סס”ב.

ועשרת בני המן י”א שה”ה כענין שלם – ראה שו”ת שבה”ל ח”ג ספ”ז. ח”ז סק”ט (בישוב קושיית הפמ”ג. ועייג”כ בנחל אשכול הל’ ס”ת סט”ו). וכבר קדמו בשו”ת תשורת שי ח”א סע”ט. חסל”א מהדו”ק או”ח סס”ז. אבל ראה שו”ת שנות חיים הל’ סת”ם סנ”ב.

ועפ”ז נראה דעדיף לקרותם שלא בנשימה אחת מלקרות כל הענין בע”פ (לדעת הבגדי ישע או”ח סתר”צ ס”ד. וכש”כ בהשומע מן הקורא, ע”פ עמק התשובה הנ”ל). אבל, להעיר משו”ת קנה בשם ח”ד סל”ז.

וכשקורא תוך כדי דיבור אחרי שראה את התיבה בתוך הכתב, אף שכעת מסתכל בתיבה הבאה, נחשב מתוך הכתב (שו”ת אג”מ או”ח ח”ג סי”ט לענין קריה”ת).