Buying From A Jewish Store

 

Question:

How much is a Yid required to overpay and still buy from a Yid rather than from a non-yid?

 

Answer:

There is no fixed amount. If one incurs a significant loss, there is no need to do so. If however, the difference is negligible and insignificant, one should buy from the Jew. According to many poskim, up to an extra 1/6 of the price (16.67%) is usually considered negligible.

 

Question:

There is a Jewish-owned vitamin company that sells both on Jewish-owned pharmacies and on Amazon. I was wondering if I should be going the “extra mile” to buy my vitamins from a Jewish Pharmacy or, being that the vitamin company itself is jewish owned if I can order it through amazon because the principle money is still going to a Jewish company?

 

Answer:

If the seller on Amazon is a Non-Jewish company, the same guidelines would apply, as discussed above.

P.S. Included in the definition of a loss, is the hassle of going out to a store vs. a delivery, if it’s a big hassle.

 

טעמים ומקורות:

א.

מקור הדין בדרשת רז”ל על הפסוק או קנה מיד עמיתך (ויקרא כה, יד) מובא בפירש”י עה”פ ובתורת כהנים פרשה ג, א. והובא להלכה בשו”ת התשב”ץ ח”ג סימן קנא. שו”ת הרמ”א ס”י. וראה שו״ת שלום בית – לרבו של המג״א – סו. חקרי לב חו״מ א, קלט (והובא בשד״ח כללים מ, רכג). שו”ת מהרש”ם ח”ג סי’ צד. משפט שלום למהרש”ם סי’ קפט. שו”ת מהר”ם שיק חו”מ סי’ לא. ועוד מקומות. וכמה פוסקים הנ״ל (ודלקמן) כתבו כן אפילו אם צריך להוסיף קצת על המקח אבל להוסיף הרבה אינו צריך, ומוכח כן מתוס׳ ב״ק קיד, א ד״ה עד. ב״מ קח, ב ד״ה משמתינן. שו״ע חו״מ קעה, מא. (וכ״ה בשו״ת אג״מ יו״ד ג, צג לגבי הקדמת הלואה לישראל בחנם מלנכרי ברבית. וכבר כתבו, שמ”ש הרמ”א ותשב״ץ שם – צ”ע. ובאהבת חסד דלקמן, וכן בגליוני הש״ס ע״ז כ, א, ועוד, מוקים להו דמיירו בהפרש מועט, וע״פ תוס׳ ע״ז שם ד״ה ר״מ. ודוחק, שהרי ברמ״א מיירי בהוזלת סכום גדול – זהוב (ראה שו״ת הצ״צ יו״ד קצה – במהדו״ח טו, ג. ושם שהוזיל רק בכדי להפסיד לישראל. וראה גם פרשת מרדכי חו״מ ז). גם י״ל שברמ״א ותשב״ץ ר״ל רק שמצוה בדבר ואינו חייב בכך, ראה כעי״ז חקרי לב ואהבת חסד שם). וראה מכתב כ”ק אד”ש בלקו”ש חכ”ב עמ’ 332. אג”ק חי”ג ד’תקנו ע’ רצב. וראה בקובץ אור ישראל (מאנסי) ט. פעלים לתורה לג.

וכבר העירו שלא נתנו על זה שיעור. (וי״א שאפי׳ בהפרש משהו אינו מחוייב לקנות מישראל – שו״ת תועפות ראם טויבש או״ח כב. וראה שלום בית שם. דברי גאונים עז, ו. אבל לדעת רוה״פ בהפרש מועט חייב, כפשטות דברי הרמ״א ותשב״ץ). ובשו”ת שרגא המאיר ח”ה סי’ לא ס”ב כתב ש”תלוי לפי האדם ולפי הענין”. וראה בדרכ״ת סי’ קנט סק”ז בשם מרבה תורה סק”ח בנוגע מצות הלוואה לישראל במקום רבית לגוי די”ל דשיעור מרובה הוא בשוה פרוטה, וסיים (במרבה תורה) בצ”ע. אבל בפנ״י ב״מ עא, א לגבי הלואה לישראל כתב דקמ״ל גם בהפסד מרובה. ועדיין י״ל, דשאני הלואה שמצוה להלוותו. וכ״כ בתועפות ראם דלקמן. וראה שמ”ב לאאזמו”ר זצ”ל סס”ב ס”א בקו”א ולאאמו”ר הכ”מ עמ”ס ע”ז כ, א ד”ה ור”מ. ב”מ עא, א ד”ה עמי. ועיין עוד אהבת חסד חלק א פ”ה אות ה-ז ומש”כ בתורת חסד שם. וראה פרדס יוסף עה”ת שמות כא, פרשת משפטים סוף ס”ב.

ובשו״ת מנח”י ח”ג סי’ קכט ס”ה כתב דאפילו אם נאמר שרק בהפסד מרובה מותר, הנה מצינו שגדר הפסד מרובה הוא לכמה דעות שתות מהקרן, ראה בשו״ת נחלת שבעה סי’ נה ובאריכות בספר דע”ת בפתיחה אות לז. ומוסיף (ס”ז) שאם הישראל מוקיר משיעור המבואר בשו”ע חו”מ סי’ רלא ס”כ, מותר ליקח מנכרי. עכת”ד.

אבל מקום לומר שעד חומש הוא בכלל הפסד מועט, ראה חו״מ קעא, ה. וכ״כ בשו״ת בו תשיב א, לה בסופו. אבל ראה מש”כ שם בפתחי תשובה סק”ג ובביאור הגר”א סקט”ו. ומפי השמועה, בשם גדול בישראל, שהשיעור עד שליש כהידור מצוה. וצ״ע.

ואם אצל ישראל אין מרשים להחזיר החפץ – לכאורה ה״ז כהפסד מרובה. וכ״כ בשו״ת בו תשיב שם.

ובדבר שיש מחיר ושער קבוע – ראה מחזה אברהם קמח. אהבת חסד שם בהערה יב. מנח״י שם. בו תשיב שם. אור ישראל שם. פעלים לתורה שם.

ב.

כתב בשו״ת מהר״ם שיק חו״מ לא: אמנם משום טירחא דטריחא ליה מילתא יותר לקנות מישראל מאצל הנכרי לא שמענו כיון דעל ידו יבוא הנאה לישראל. וכי מילתא זוטרתא היא להנות ולהחיות את ישראל ומחוייב כהאי גונא שהוא לא חסר וחבירו נהנה לקנות מיד ישראל,והוא בכלל גמ״ח שבגופו.

אבל ראה משה״ק עליו באמרי יעקב לשו״ע אדה״ז חו״מ א, ה בביאורים ד״ה לקיים. והוכיח מכ״מ שאין חיוב לטרוח בכגון דא, עכ״פ כשהוא יותר מטירחא קלה. והדברים מסתברים, בשגם שבמקום טורח חייו קודמים ואין כאן מדת סדום, וכל כי האי זה נהנה וזה חסר קרינן בה. וכש״כ אם נאמר שהוא מענפי מצות אהבת ישראל והליכה בדרכיו וכו׳.

ועוד זאת, ראה בשו”ת פסקי עוזיאל מח להקל במקום הליכה מרובה, ועפמש״כ בשו״ת מהרש״ם ב, פא (בד׳ שו״ת הרשב״א א, תל ותרפז שהביא  בב״י או״ח קיט שטירחא דהליכה אינה בגדר טירחא) שאין כל הטירחות שוות, דדרך רחוקה מכחיש הגוף, ואדרבה קשה יותר מהיזק בממון.

וכ״נ להכריע כדבריו שיש לחלק בין סוגי הטירחות. וי״ל שגם מהר״ם שיק מודה לכך, ועד כאן לא קאמר אלא במקום טירחא קלה ומועטת.

וראה שו״ת תשוה״נ א, תתה שכתב לחדש שמא השיעור כדי הילוך מיל וביותר מזה נק׳ טורח רב. וראה גם שו״ת עטרת פז א, ג חו״מ י בסופו. [ולמעשה סיים שם בשו״ת תשוה״נ, שכ״ז בקונה בקביעות או במידה מרובה וחשובה אבל באקראי ובדבר מועט אין חובה להקפיד בדבר גם בהליכה מועטת ואפשר לקנות משכן גוי. וצ״ע מקורו].

 

 

#6442
#18546