האם יש איזכור מרבותינו נשיאנו על זהירות ברצועות התפילין של יגעו בריצפה אפילו בשעת הנחתן? אם כן, היכן המקור?

 

ראה פע״ח שער התפילין. – הובא בסה״מ תש״י ע׳ 209. סה״מ תש״ג ע׳ 43. מלוקט ב ע׳ צב הע׳ 68. וראה שער רוה״ק יב, רק למי שהוא משרש קין. וראה ספר החזיונות להרח״ו ד, ע׳ נט. ובמהדו״ח ע׳ תח.

ואולם בהנ״ל מיירי בנגיעה לחוד, וגרירה על הקרקע חמירא טפי, ראה לענין ציצית – שו״ע אדה״ז כא, ה. והשמיט ל׳ השו״ע ״כשאדם לובש״ והיינו גם שלא בשעת לבישה. ותלוי בתי׳ המג״א שם ג. וראה שו״ת מאיר נתיבים ב. והעיר מזה בחקרי הלכות א שם.

וידוע מש״כ בקיצור של״ה חולין הל׳ תפילין בשם מצת שמורים שתפילין אתי בק״ו מציצית. ואדרבה ס״ל להקל בציצית. וראה מקו״ח להחות יאיר כה, יא. ערוה״ש מ, א. סידור צלותא דאברהם. (ובשלחן מלכים השמטות להל׳ תפילין הלכה למשה קעז, שהבאים בסוד השם עשו באו״א). ויש המספרים מכ״ק אדמו״ר מוהרש״ב שגער עד״ז.

ולהעיר ממג״א הנ״ל בתי׳ קמא, ועו״ת שם ז, דמשמע להתיר בכרים וכסתות. וגם אדה״ז שם ה הוסיף על ל׳ השו״ע: ע״ג קרקע. וכן בלבוש. ויל״ע אם עד״ז הוא במרוצף. וכ״מ במאמ״ר כא, ד שהבין בדעת שכנה״ג להקל במרוצף. ולהעיר מרדב״ז כהמ״ק ט, ג. אבל שם הטעם שהרצפה נתקדשה. ומשמע דאל״ה גם על הרצפה אסור. ואולי עד״ז הוא ברצפת ביהכ״נ. וראה שיח השדה ג גיטין נו, א. ולהטעם בציצית שמא ידרוך ויפסלו פשוט שאין לחלק.

ושו״ר אריכות בענין ציצית – בקובץ שואל ומשיב ו. תולדות ישורון (וכ״ה בס׳ זכרון בחוקותיך אשתעשע).

 

 

#4315