« go back

שמעתי שבדרך כלל מורחים על פרות וירקות חומר שאמור להיות בכיתי לאכילה. שמעתי בעיקר על תפוח ,השאלה על איזה עוד פירות וירקות ידוע שיש בעי’ה? והאם החומר הזה בעייתי והאם יש פתרון שאוכל לאכול אותו? 

נחלקו בזה הפוסקים. וכדאי לקלוף כל הפירות.

המיקל יש לו על מי לסמוך. ולכו״ע, יש לשטוף לפנ״ז. (ויש המהדרים להוריד כדי נטילה).

להלן רשימת הירקות והפירות בהן יש לפעמים בעיה זו (בארה״ב, לפי החוק, צריך לרשום על הקופסא אם משתמשים בציפוי):

ירקות: אבוקדו, פלפלים, מלפפונים, חצילים, פלפל ירוק, פלפל חריף, פטרוזילה, רוטבגה, בטטה, קישואים, עגבניות, לפת.

פירות: תפוחים, אגסים, אשכוליות, לימונים, לימונית, תפוזים, מנדרינות,  נקטרינות, אפרסקים, שזיפים,  מנגו, פפאיה, פסיפלורה, מלון קנטלופ, מלון טל דבש.

 

Sources:

דנו בזה הפוסקים, הן מצד המציאות, והן מצד ההלכה, והיינו – אם אכן בא מן החי וסתם יינם וכו׳, ופרטי התהליך וכו׳.

 והנה, מצד  אחד, השעלא״ק ( Shellac ),  נקרא לפעמים גם לע”ק-רעזי”ן  (Lac-Resin),  שמשתמשים בו בעיקר לפירות הדר תפוחים ואגסים, אכן בא ממין שרץ הנקרא לע”ק (Lac ). ולדעת האג״מ דלהלן, דינו כדבש ומותר באכילה. והרבה חלקו עליו מכמה  טעמים. וגם  בפרטים שבמציאות, ובפרטיות: מש״כ שם שאינו דומה לדבש גיזין וצרעין, לדעת הלבוש יו״ד פא, ה, שהיתר הדבש המפורש בתורה הוא רק בדבש שאין לו שם לוואי שבא מן השרץ, ונקרא בפי כל דבש סתם, משא״כ בגיזין וצרעין מזכירין שם השרץ. וכת״ש באג״מ שגם בשעלא״ק אין מזכירין שם השרץ. אבל ז״א שנק׳ שעלא״ק ע״ש השרץ לא״ק. ואולי יש לחלק. גם מש״כ, שהשעלא״ק נתבטל בששים מצד תערובת האלקוהול – הרי לבסוף מתייבש ונשאר רק           השעלא״ק. וכן שאינה דומה כלל להיתר הדבש, המגיע מצוף פרחים, ועובר דרך הדבורה, והשעלא״ק במקורו הפרשה  מבלוטת השרץ. ולא כפי שכתב שמתמצה משרף העצים.

כמו״כ מוסיפים לפעמים רעסי״ן (Reisin), שרף, שהוא חלבי – יש טוענים שנוסף רק לפירות הדר – וכן מסנננים ע״י אלקוהול, שעי״ז ממיסים אותו.

בשו״ת מנח״י דלקמן, דן אם החימום יד סולדת בו. ולמעשה נתברר שכמ״פ  מטבילים הפרי בתוך חומר ציפוי, ואחר כך מעבירים את הפרי דרך מנהרת חימום ( drying tunnel ) בחום גבוה מאד. ומש״כ במנח״י שם : ״דהמשחה נקרש ע”ג התפוח לכאו’ היה צריך שפשוף גדול, ובזה כיון דהוא ענין דלא בקיאין בה כ”כ היה אפ”ל דעדיף לקלוף התפוח״ – העירו במציאות אינו יורד ע״י שפשוף .

ובירקות ופירות אבן – נקטרינות אפרסקים ושזיפים – משתמשים בשעוה הנקרא קאראנוב״א (caranuba wax) שהוא בעצם כשר, אבל מוסיפים בו חומצות, סטיערו״ק, חומצה סטארית, ואוליע״ק, חומצה אולאית, וכן אימולסיפויער״ס, חומר מתחלב.  ולפי הבירור – בד״כ הוא מן הצומח וכשר. אבל יש חולקים, וטוענים שבמציאות אינו כן. והבירור בזה קשה מאד.

ודנו בזה, אם הולכים אחר הרוב, שהרוב הוא מן הצומח, ולאידך, הלא כשר זול יותר. וכן בנאמנות המייצרים בזה, מצד דיני מסל״ת.

צדדים לקולא – פגום וא״ר לאכילה, ופירשא ועפרא בעלמא, עכ״פ בשלב ראשוני, ועוד, שכיון שמתקשה פקע שם אוכל. [אבל          הרבה טוענים שיוצא מן הטמא אסור גם בפגום, ושלפני שנתקשה חל עליו דין יוצא. וגם יש המעוררים לאסור מדין ראוי לחמע, שעומד להיות ראוי לאכילה אח״כ. אבל בנדו״ז שנפסל מאכילה מצ״ע ולא ע״י האדם, לא מסתבר שייאסר מה״ט, ונוסף לזה, אינו מתקן גוף המאכל רק המראה]. ועוד דנו להתיר מדין ביטול ברוב (בד״כ ל״ש שיהא בששים) בדבר שאינו אוכל – ראה גם במ״מ להלכה יומית תקפט. והנה, השעלא״ק אינו נו״ט באוכל, אבל מצד שני, השעלא״ק נמצא בפ״ע, ו אינו בטל (לא רק לפי שניכר בהברקתו. אבל ראה ט״ז קד, א כשאינו מרגיש האיסור בפיו – העיר בזה בס׳ ועלהו לתרופה ע׳ קג  בהערה, בנוגע לציפוי שעלא״ק בתרופה כשאא״פ להפרידו, אבל בעניננו שאני) לפי שאפשר לקלוף, ול״ש ביטול כלל.

צדדים לחומרא – יש חשש דבר המעמיד, בקשר לאימולסיפויער. אבל לאחרי היבוש כבר אינו דבר המעמיד. או, שפעולתו  ניכרת שגורם שיהא שקוף. ולכאו׳ יש לדון אם ג״ז בגדר פעולתו ניכרת. וכן מדין ביטול בדבר שדרכו בכך – ראה מ״מ להלכה יומית תקלו.

וראה בכ״ז שו״ת אג״מ יו״ד ב, כד. מנח״י י, סה. עמק התשובה ג, סו. קובץ תשובות א, עג, ו. שו”ת תפארת צבי קארנמעהל  סימן נז. ושב ורפא ג, קיב. שו״ת מראות ישרים ב, יד (בתו״ד). תולעת שני, רווח, א, ו, מב. קובץ בית הלל גל׳ ה. שם גל׳ ו. ידיעון הליכות השדה קט. שם  קלא. קובץ מהדרין ד. קובץ אור ישראל מאנסי, מח. שם נו.


Add Comment

Your Email address will not be published